המקרה המורכב ביותר שהיה לי

היא פנתה אלי בעקבות מכרה שלה שסיימה ליווי אצלי.

כבר בפגישה הראשונה היא שיתפה כמה היא תשושה ומיואשת. במשך כמה שנים היא עושה כל מה שביכולתה כדי לשנות את המצב האלים בו היא חיה מול בנה, ללא הועיל.

האישה המדהימה הזו, היא אם יחידנית לשני ילדים, הבכור על הרצף האוטיסטי. תומר (שם בדוי) אוטיסט מורכב, הוא מדבר בעיקר במילים בודדות או במשפטים של שתי מילים.

הוא נמצא בביס לחינוך מיוחד במהלך יום הלימודים.

בכל מקום בו תומר נמצא, אין איתו אתגרים התנהגותיים בכלל. אין תלונות בביס, אם מגיעה בייביסיטר אין שום קושי או תלונות מצידה.

כל ההתנהגויות קורות אך ורק מול האם. ומדובר על התנהגויות מאוד לא פשוטות שכוללות בעיקר אלימות קשה על כל מה שלא קורה או מתנהל בדיוק בדיוק כפי שהוא רוצה.

תומר אינו מעוניין שאימו תשב ותאכל סביב השולחן, הוא מעוניין שתקדיש את כל זמנה אך ורק לו, אם היא עוזרת לביתה או משחקת איתה, הוא לא מאפשר זאת. כל תגובותיו כוללות אלימות שהובילה לסימנים כחולים לכל אורך שתי הזרועות שלה.

התחלנו מלהכניס המון רכות, חום ותשומת לב לקשר. הרבה זמן משותף של קריאה ומשחק. הרבה לשאול אותו מה הוא רוצה. ככל שקיבל יותר תשומת לב, כך התוקפנות שלו גברה והדרישה שלו לנהל את הבית התרחבה לעוד ועוד תחומים.

ניסינו להרחיק את האם פיזית ברגע שמתנהג באלימות, אך גם זה לא הפחית את התגובות של תומר. שוב ושוב ניהלתי עם האם שיחות בהן שאלתי המון המון שאלות.

ואז, בפגישה נוספת שקיימנו האם שיתפה שני פרטים קריטיים. האחד בנוגע לפתרון שמצאה לפני כמה שנים לגבי סיטואציה מאתגרת אחרת איתה התמודדה והשניה, העובדה שתומר כתב על אייפד כי הוא הכי אוהב לראות את האם כועסת כי כך היא הכי יפה בעיניו. הדבר נכתב ברצינות גמורה וניתן היה להבין כי יש משהו במבע פניה של האם כשהיא כועסת שמחזק מאוד את תומר.

הפתרון היה לנטרל את היכולת של תומר להכאיב לאם, כך שהוא לא יזכה לראות את מבע הכעס שלה, ובצד זה, לאפשר לו לשהות במרחב הציבורי של הבית רק במצבים בהם אינו נוהג באלימות כלל.

בשבועיים הראשונים עסקנו בלדייק את הדברים ולהתאימם באופן מושלם הן עבור תומר והן עבור האם. לאחר שבועיים ראשונים של הפחתה משמעותית ודיוק ושינוי וכיוונון הגענו להפסקה מוחלטת של האלימות של תומר.

מדוע זה היה המקרה המורכב ביותר? בגלל החיזוק. מעולם לא נתקלתי בסוג כזה של חיזוק להתנהגות, והיכולת לעלות על זה היתה על גבול הבלתי אפשרית. יחד עם זאת, היה לי ברור שאני מפספסת משהו חשוב ולכן לא הייתי מוכנה לוותר עד שאמצא את הגורם שמוביל להתנהגות זו ואוכל לתת את המענה המדוייק שיוביל לשינוי.

לעולם אל תאשימו את הילד, לעולם אל תחשבו שהדברים קורים ללא סיבה ולעולם אל תוותרו על למצוא את הדרך עבורכם ועבור ילדכם. תמיד יש פתרון, צריך רק להיות עקביים ונחושים למצוא אותו.