כל שנה, בשליש האחרון מתחילות ההתלבטויות הכל כך חשובות ומשמעותיות עבור הורים רבים לילדים עם התפתחות תקינה אבל באופן משמעותי יותר, עבור ילדים עם צרכים נוספים.
בגדול, צריך לדעת שמערכת החינוך במדינת ישראל אוחזת בעמדה כי ילדים בגיל שש בשלים מספיק על מנת להכנס לבית ספר והקו לעלייה נעשה על פי שנת לידה. כלומר, לא מעטים מהם עולים בגיל חמש וחצי, אם הם צעירים בשנתון שלהם.
התפישה הרווחת שמה דגש על הקוגניציה והעצמאות וכמעט אינה מתייחסת לפן ההתפתחותי רגשי.
התפישה שלי רואה את הפן ההתפתחותי רגשי כדבר החשוב ביותר. ידע אפשר להשלים בכל גיל, בשלות רגשית פחות. המחיר לחוסר בשלות רגשית מלווה את הילדים הללו למשך כל 12 שנות לימודיהם.
מכאן, שילדים שלא חגגו שש בגן, אני אישית, אוטומטית הייתי משאירה שנה נוספת.
שאר הילדים, זה כבר תלוי ילד. אבל אומר זאת, בכל 23 שנותי, אני יכולה לספור על חצי כף יד אחת את מספר הילדים שהיו עם צרכים נוספים או קשיים כאלה ואחרים והיה נכון להעלותם לכיתה א׳ בגיל שש. מרביתם הכמעט מוחלט נשארו שנה נוספת. היכולת להתבגר ולהתבשל שנה נוספת בתוך חממת גן זו מתנה לכל החיים. אין לאן לרוץ, הם לא מפסידים שום דבר.
המחשבה הרווחת שיהיה לילד משעמם היא מחשבה שנובעת מתפישה, מוטעית לטעמי, הגורסת שהקוגניציה היא החשובה והמובילה. אבל אם ילד מפתח את יכולות המשחק, הדמיון, התקשורת שלו, איך יכול להיות לו משעמם?
דבר נוסף שלמדתי, אם העלתם את ילדכם מוקדם מדי אין דרך חזרה. אם השארתם את ילדכם וזה לא בהכרח היה נכון, שום נזק לא נגרם. תמיד עדיף לקחת פחות סיכון.
Comments